מאמרים בנושא כלבים > טפילים פנימיים בכלבים ובחתולים/ ד"ר עדי גל

רוב הטפילים הפנימיים הם תולעים ויצורים חד תאיים המתקיימים במעיים של כלבים וחתולים.

סימנים כלליים היכולים להעיד על נגיעות בתולעים כוללים:

כאב בטני

שלשול

דם בצואה

חסימת מעיים

דלקת ריאות

אובדן משקל

הקאות

התייבשות

חוסרים תזונתיים

אנמיה

פרווה לא יפה

בטן נפוחה

 

תולעים עגולות roundworms

הטפיל השכיח ביותר במעיים של כלבים וחתולים (ביניהן Toxocara canis ). ההדבקה בתולעים מתרחשת כאשר ביצי התולעים מתפתחות ללארוות (זחלים) בצואת בעלי החיים. חיית המחמד עלולה להידבק על ידי אכילת צואה, אדמה נגועה, ליקוק פרווה, כפות רגליים מזוהמות או על ידי שתיית מים מזוהמים.

כלבות עלולות להדביק את הגורים לפני המלטה או בהנקה. חתולות לא מדביקות לפני המלטה אך כן עלולות להדביק דרך החלב בהנקה.

הסיכונים הבריאותיים:

גורי כלבים וחתולים הם בסיכון הגבוה ביותר להידבקות בתולעים עגולות.

מכיוון שהתולעים חיות במעי הדק, הן גוזלות את חומרי המזון שבעל החיים אכל, וזה עלול להוביל לבעיות מעיים ותת תזונה.

בבעלי חיים צעירים עלולות להתפתח בעיות נשימה ואף דלקת ריאות בעקבות נדידת הלארוות בגוף.

כמו כן, נגיעות בתולעים עגולות, הינה זואונוטית, כלומר, עלולה להדביק גם בני אדם. רוב ההדבקות קורות על ידי בליעה מקרית של תולעת או חדירה של הזחלים דרך העור. למשל, ילדים עלולים להידבק כאשר הם משחקים באזורים שעלולים להיות מזוהמים בצואת בעלי חיים.

אם לא מטפלים, תולעים עגולות באנשים עלולות לגרום לבעיות בריאותיות קשות כאשר הלארוות חודרות לאיברים ורקמות אחרים (ריאות, מוח, כבד ועיניים, מה שעלול להוביל לעיוורון חלקי או מלא).

 

תולעי סרט (tapeworms):

אלו תולעים דקות ושטוחות שגופן בנוי מסגמנטים מחוברים. כלבים וחתולים נדבקים בסוגים שונים של תולעים כאשר הם בולעים פרעושים או כינים הנגועים בהן (לדוגמא Dipylidium caninum) או על ידי טריפת מכרסמים נגועים (לדוגמא Taenia spp.).

כאשר הכלב בולע פרעוש, ביצי התולעים בוקעות והתולעים נצמדות לדופן המעי הדק וגוזלות את חומרי ההזנה של הכלב או החתול.

ניתן לאבחן את ההדבקה כאשר רואים את שקי הביצים מתחת לזנב בעל החיים או בצואה. שקי הביצים נראים כגרגירי אורז שטוחים. לעיתים רחוקות הן מהוות סיכון לבני אדם.

סוג חשוב נוסף של תולעת סרט "אכינוקוקוס", הינו זואונוטי (עלול להדביק בני אדם), מתפתח בתוך ציסטה במגוון איברים בכבשים ובני אדם שהם מאכסן הביניים.  באנשים הציסטות עלולות להתפתח בריאות ובמוח. האכינוקוקוס שכיח יותר בכלבים אשר נמצאים בקירבת כבשים.

 

תולעי קרס (hookworms)

שכיחות בכלבים (פחות שכיחות בחתולים). חיית המחמד עלולה להידבק כאשר הלארוות חודרות דרך העור או דרך ריריות הפה. כלבה עלולה להדביק את גוריה דרך החלב אך לא חתולות.

הסיכונים הבריאותיים:

תולעי קרס נושכות את רירית המעי ומוצצות דם. גורים צעירים נמצאים בסיכון מוגבר ואם לא מטפלים, עלולים להתפתח אובדן דם משמעותי, חולשה ותת תזונה.

כלבים נגועים יכולים להפריש מאות ביצים מיקרוסקופיות בצואה והן יכולות לבקוע ולהישאר בסביבה במשך חודשים. כלב אחר עלול להידבק על ידי ליקוק אדמה מכפות רגליו או רחרוח של צואת כלב אחר.

גם תולעי הקרס זואונוטיות וההדבקה לבני אדם קורית על ידי בליעה מקרית של לארווה או חדירה שלהן דרך העור. בהדבקה דרך העור, הלארוות גורמות לגרד עז ומעין תעלות ומוקדים אדומים במהלך התנועה שלהן. בהדבקה דרך בליעה עלולות להיגרם בעיות מעיים.

ניתן לאבחן תולעי קרס על ידי בחינה מיקרוסקופית של הצואה העוברת הצפה עם תמיסה מיוחדת הגורמת לביצים לצוף.

הטיפול הוא במתן תרופה נגד תולעים פעמיים, על מנת "לתפוס" את התולעים הבוגרות ושבועיים לאחר מכן את הבוגרות החדשות שהתפתחו.

 

תולעי שוט (whipworms):

גם תולעים אלה מוצצות דם מדופן המעי אך לרוב לא גורמות לסיבוכים רפואיים משמעותיים. לעיתים עלולים להתפתח זיהומים שיובילו לשלשולים, אובדן משקל ואובדן דם.

בעלי חיים עלולים להידבק על ידי אכילת אדמה נגועה בלארוות שמקורן בצואת בעלי חיים אחרים או ליקוק הפרווה וכפות הרגליים שהתלכלכו מהאדמה הנגועה.

הביצים שורדות עד 5 שנים בתנאי סביבה חמים ולחים ולכן מומלץ לאסוף צרכים ולשמור על סביבה נקייה.

בני אדם נדבקים לעיתים רחוקות בתולעים אלו.

ניתן לזהות את תולעי השוט בדגימת צואה. ביצים קשה יותר לזהות ולעיתים יש צורך לחזור על בדיקות צואה אם הכלב מראה סימנים כמו דם בצואה.

לרוב נחוצים שלושה טיפולים חודשיים.

 

קוקסידיות, ג'יארדיה:

אלו הם טפילים חד תאיים החיים במעיים של בעלי חיים. הסכנה בהם היא שבעל החיים עלול להיות נגוע זמן מה לפני שהוא מראה סימני מחלה ולעיתים רק במצבי סטרס או דיכוי חיסוני ייראו חולים.

את הקוקסידיה ניתן למצוא לעיתים קרובות בגורים הנדבקים מהאמא או משאר גורי השגר. גם כלבים בוגרים עלולים להידבק.

בג'יארדיה ניתן להידבק מאדמה נגועה, מים, צואה, מזון או בעלי חיים אחרים.

כמו בכל הטפילים, תנאי היגיינה נאותים חשובים למניעת הדבקה.

 

טיפול כנגד התולעים יכול להינתן דרך בליעה או בהזרקה. הטיפול צריך לכלול גם טיפול כנגד פרעושים על בעל החיים ובסביבת המחייה שלו.

 

לסיכום:

יש לשים לב לסימנים המחשידים בנגיעות בתולעים ולטפל באופן מיידי על מנת למנוע הפצת התולעים וסיכונים בריאותיים לכלב.

על ידי טיפול מונע כנגד תולעים ופרעושים, איסוף צואת בעלי החיים ושמירה על היגיינה ניתן למנוע בעיות רציניות.

 

 

 

טופס פניה מהירה למרכז הרפואי: