מאמרים כלליים > האם חיות חוות אבל על מתיהן?

 

לוייתנים, כלבים, גורילות – חיות רבות אבלות על מות מלוויהן.

האם החיות מפרשות את המושג "מות"?

פרנס דה ואל, חוקר התנהגותי של חיות, מהולנד, מסביר כי בדרך כלל  האבל נמצא אצל יונקים

בעיקר אמהות וצאצאיהן.

אצל ציפרים, היוצרות לעתים קרובות צורת חיים זוגית, כאשר הן מאבדות את בן הזוג, הן מקבלות זאת בצורה קשה.

לגבי מלווה השייך לסוג אחר של חיה, שומעים תמיד סיפורים אודות כלבים האבלים על מות בעליהם. המקרה של הכלב הצ'יקו מטוקיו שלאחר מות בעליו, הגיע מדי יום ביומו לתחנת הרכבת אליה היה מגיע עם בעליו, במשך כ-10 שנים.  

תמיד, כאשר נוצרים יחסים אישיים, לא משנה אם בין שני חתולים, כלב ואדם או חתול ואדם – מצב של אבל אפשרי.

"אבלים כמו אנשים", הינו מושג רחב.

כאשר אצל שימפנזים אחד מהקבוצה נפטר, נמנעים היתר מאכילה באותו היום. הם שקטים במיוחד, נועצים מבטים בגופת הנפטר ומנסים להחזירו לחיים.

דוגמא זו מאד אנושית. אמנם היום איננו נוהגים בצורה זו יותר, אולם לפני כן ניסו אנשים להעיר את מתיהם.

כאשר נפטר החבר הטוב ביותר של החיה או צאצא, תקופת האבל יכולה להימשך זמן ממושך.

סיפורים נוספים אודות שימפנזה שאיבדה את גורה והתאבלה עליו חודשים, וכן אמו של בבון שהומת ע"י טורף ושבועות לאחר מכן הגיעה האם לאותו מקום בו איבדה את גורה. היא טיפסה על העץ והחלה לקרוא לגור.

מכאן אנו למדים שהיא זכרה שבמקום זה איבדה את גורה.

דבר אחד, מה שפרימטים יודעים אודות מוות בבטחון, שזה לתמיד. כאשר מישהוא מת, איננו זז יותר זאת הם מבינים.

חיות אינן קוברות את מתיהן. יכול להיות שהן מכסות אותן, אולם זאת כנראה שמירה כנגד טורפים שאוכלים גוויות רקובות.     

טופס פניה מהירה למרכז הרפואי:

telephone: 09-7745445 map icon