מאת אהובה אילן
שכול בילדים היה תכופות "עניין של מה בכך" או לא ניתנה מספיק תשומת לב לנושא זה.
אנו מעורבים בעולם המבוגרים המסובך ונוטים לאבד מעט מהפרספקטיבה כיצד ולמה ילדים
מרגישים צער על אבדן חיית המחמד שלהם.
לעתים תכופות אנו מניחים כי עלינו להגן על הילד מפני "נסיון המבוגרים" שאנו רואים כמדכא
ביותר. כמעט בכל המקרים השימוש ביישומים אלו מוטעה.
במידה והילד בוגר דיו להבין הוא חש במדויק מתי משאירים אותו מחוץ לתחום בדיונים
חשובים אודות דברים המתייחסים אליו. מות חיית המחמד האהובה של הילד חשובה מאד
בחייו הצעירים. צורת הטיפול במצב העכשווי תישאר עם הילד בשארית חייו או חייה.
מות חיית המחמד במשפחה הינו לעתים תכופות המוות הראשוני שהילד נחשף לו. ילדים
באופן טבעי מפתחים חיבה חזקה לחיות מחמד, מתייחסים אליהן כאחים, חברים למשחק,
שומרי סוד ואפילו מגנים דמיוניים. אף על פי שילדים מביעים צער בצורה שונה ממבוגרים,
הם חווים צער. הם צורכים תמיכה והדרכה על מנת להבין את האובדן, להתאבל עליו, ולמצוא
דרכים לזכור ולהזכיר את אהובם שנפטר.
תמיד תהיה כנה בהקשר למות חיית המחמד. אינך צריך לשוחח על כל הפרטים, אולם על
הילד להבין מה קורה. הילד יבין לבסוף את האמת ועלול לאבד מעט מביטחונו בהורים, או
להרגיש נבגד במידה ולא יאמרו לו את האמת. אם אפשרי, כדאי להכין את הילד לפני הזמן.
מזכרות יכולות להיות חשובות לילדים, כגון תמונות שלהם עם החיה וכו'.
גורמים רבים יכולים לתרום להרגשתו של הילד כאשר חיית המחמד מתה, גיל הילד ובגרותו
המנטאלית חשובים מאד. היחסים שהיו לילד עם החיה, נסיבות מותה של החיה ומאורעות
אחרים או אובדנים שהתנסה הילד ישפיעו על תהליך האבל.
להלן מספר מכלולים על צורת תגובתם השונה של ילדים לאובדן חיית המחמד והמתייחסים
לקבוצות גיל:
פעוטים וילדים עד גיל שנתיים
פעוטים וילדים צעירים מאד לא יבינו את משמעות מות חיית המחמד, אולם הם מאד מודעים
ללחץ והשינוי הרגשי של אלו שמסביבם. חיבוקם והחזקתם ושמירה שגרתית ונורמאלית של
המשפחה יעזרו.
ילדים בגילאי בית ספר
ילדים בגילאי 7 – 12 יכולים להבין את המוות האבסולוטי. הם עלולים לשאול שאלות רבות,
כיצד ומדוע חיית המחמד מתה. ילדים מעל גיל 12 יכולים לחוות זמן החלמה קשה מהאבל
ולא יהיו מספיק פתוחים להסביר את הכאב הרגשי שהם מתנסים בו. כדאי להימנע מלהטיל
על מתבגרים בשעת משבר זה אחריות נוספת לגבי טפול באחים וכד'.
ה ר ד מ ה
הרדמת חיית מחמד יכולה לגרום לבלבול בילד הצעיר. הסבר לילד כי הרדמה הינה זריקה
לא כואבת המכילה תרופה חזקה הניתנת לחיית המחמד ומאפשרת לה למות ללא כאב
וסבל. באופן כללי ילדים מתחת לגיל 8 צעירים מדי לחזות בהרדמה. עדיף שהילד יקבל
הסבר מהוטרינר/ית על התהליך ועם סיומו יוכל להיכנס ולהיפרד מחיית המחמד.
אין להשתמש עם ילדים צעירים במילים "הורדם" או "הלך", מאחר וירגישו מבולבלים יותר.
הם יפחדו לישון מחשש שלא יקומו. חלק מהילדים נחרדים כאשר אומרים להם שהולכים
להרדימם לפני ניתוח.
ביטוי רגשות
לילדים צעירים קשה להביע את רגשותיהם במלים והם עושים זאת במעשים. הם עלולים
להביע כעס או תוקפנות במצבים שונים שאינם קשורים למות חיית המחמד. הם עלולים
להראות התנהגות נסוגה כגון הרטבה או מציצת אצבע. הם יכולים לפתח חרדת נטישה או
להתלונן כי אינם מרגישים טוב.
ילדים בגיל זה חושבים כי עשו מעשה לא טוב שגרם למות חיית המחמד, ומאשימים את
עצמם. יש להסביר לילד שהוא אינו אחראי בכל צורה שהיא למות החיה.
מתי והאם לאמץ חיית מחמד חדשה
האם ומתי לאמץ חיית מחומד אחרת משתנה בהתאם לבחירה אישית. חלק מהאנשים
חפצים למצוא חיית מחמד חדשה מיידית. לפעמים יש להם צפיות לא ריאליות מהחיה
החדשה, במיוחד אם מאמצים חיה צעירה, פראית לאחר שהבוגרת נפטרה. אחרים זקוקים
לזמן ארוך יותר להתאושש מהצער לפני שפיזית ונפשית יהיו מוכנים לחיית מחמד אחרת.
בכל אחד מהמקרים אנו יודעים שאינך מחליף את חיית המחמד אלא מוצא חיה אחרת
שעמה תחלוק את חייך. חלק מהאנשים אינם חושבים שיוכלו לאמץ חיית מחמד אחרת. עליך
לעשות את המתאים לך.
באופן כללי עליך לאפשר לילדים לחכות מעט לפני אימוץ חיית מחמד אחרת. אימוץ חיה מהר
מדי יגרום לילד להרגיש אשם ובלתי נאמן ויקשה עליו להתקשר לחיה חדשה. עליהם להבין
שידידות אינה ניתנת להחלפה מיידית.
האם חיות אבלות?
ידוע לכולנו על חיות שפסקו מלאכול, לשחק ולתקשר כאשר חיית מחמד בבית נפטרה. הם
מרגישים באבדה ומרגישים בצער הבעלים גם כן. לאחר מות חיית המוחמד באפשרותנו
לעזור לחיות המחמד האחרות בבית ע"י המשך השגרה וללא שינוי עד כמה שאפשר. עליה
בפעילות, בהליכות או משחקים יכולה לעזור והתועלת תהיה לטובת שני הצדדים.
במידה והן מדוכאות או אינן אוכלות, היזהר לא לתגבר או לתגמל התנהגות זו. תשומת לב
יתרה או אוכל שונה שינתנו להם עקב כך יגרמו למעשה להשתמש בהתנהגויות אלו לקבלת
יתר תשומת לב או קבלת צ'ופרים מיוחדים.